חלקת קברו של בנימין זאב הרצל

בנימין זאב הרצל נפטר בשנת 1904 בווינה שבאוסטריה כשהיה בן 44. בצוואתו הוא ביקש להעלות את עצמותיו לירושלים לאחר כינונה של מדינת ישראל, שאת הקמתה הוא חזה. באוגוסט 1949 בקשתו התמלאה ועצמותיו הועברו מווינה ונתמנו שוב באדמת ירושלים, בראש הר ההר שמאז נושא את שמו, הר הרצל.

קברו הבודד ברחבה צנוע, עשוי ממצבה שחורה וגדולה ועליה רק מילה אחת: הרצל. ברחבה שמול הקבר מתקיים בכל שנה הטקס הממלכתי המרכזי המעביר את ישראל מיום האבל והזיכרון לחללי מערכות ישראל ליום חג העצמאות.

הרצל נולד בשני במאי 1860 בבודפשט שבהונגריה. הוא גדל בבית אמיד, קיבל חינוך יהודי בסיסי ובסוף חונך ברוח תנועת ההשכלה שאפיינה את יהודי מרכז אירופה בתקופה זו. אחותו פאולינה נפטרה במפתיע ב-1878 והמשפחה עברה לווינה בה למד משפטים. ב-1880 הוא הצטרף לאגודת הסטודנטים "אלביה" שהייתה אגודה לאומית גרמנית אולם שלוש שנים אחר כך הודח לאחר שמחה נגד התבטאויות אנטישמיות של חבר בארגון.

ב-1884 הוא קיבל תואר דוקטור למשפטים אך החליט להיות עיתונאי ולכתוב ספרים ומחזות. מחזותיו הוצגו בתיאטראות בעולם: תיאטרון "טאברין" בניו יורק, תיאטרון "הוד רוממותו" בפראג ובברלין ותיאטרון "גנבי הציד" בווינה.

ב-1889 הוא התחתן עם יוליה נאשאואר. בארבע השנים הבאות נולדו ילדיהם פאולינה, הנס וטרודה.

ב-1891 הרצל נשלח לפריז ככתב של העיתון הווינאי החשוב "נויה פרייה פרסה". במהלך עבודתו הוא נחשף לאנטישמיות שהלכה וגברה בצרפת. ב-1894 הוא נכח במשפטו של אלפרד דרייפוס, קצין יהודי מתבולל בצבא הצרפתי שהואשם בבגידה על לא עוול בכפו. הרצל הזדעזע מטכס ההשפלה וההמון הפריזאי שקרא "מוות ליהודים" ובעקבות המקרה החליט לחפש פתרון לאומי ופוליטי לעם היהודי. הרצל האמין כי זהו פתרון שייתן פתרון לבעיית האנטישמיות. ב-1896 פרסם את ספרו "מדינת היהודים" וקידם את הרעיון שבו – של הקמת מדינה יהודית בציון – אצל שורה של מנהיגים, למשל אצל הקיסר הגרמני והסולטאן העותומאני. ב-1897 הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל שבשוויץ ובמהלכו הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית והוא נבחר לנשיאה. בשנה זו ייסד בווינה את עיתונו הציוני "די וולט".

שנה אחר כך, ב-1898 הוא ביקר בירושלים וביקר בכותל המערבי, בהר הזיתים, במגדל דוד ובבית החולים ביקור חולים. מטרת הביקור שלו בארץ הייתה להיפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני שביקר אז בארץ. הרצל נפגש עמו פעם, בחטף במקווה ישראל ובירושלים זאת הייתה הפגישה השנייה בה הבין שהקיסר לא ייתן חסות להקמת מדינה ליהודים. הרצל ניסה לרתום לרעיון את הסולטאן העותומאני שהאימפריה שלו שלטה על שטחה של ארץ ישראל וירושלים, עבדול חמיד השני, אך גם הוא סרב להירתם לחזונו של הרצל. ההתנגדות של אותם מנהיגים הובילה את הרצל לחפש שליט שיסכים לקבץ תחת חסותו מדינה יהודית. באותם שנים הבריטים פיתחו את מזרח אפריקה והציעו להרצל להקים את המדינה היהודית באוגנדה. בקונגרס הציוני השישי שהתקיים ב-1903 ההצעה זכתה להתנגדות חריפה והרצל חזר בו מההצעה.

חלקת קברו של בנימין זאב הרצל, הר הרצל, ירושלים. צילום: שלמה צזנה.

 מצב בריאותו הידרדר וביולי 1904 הוא נפטר באתר המרפא אדלאך שבאוסטריה ונקבר בווינה. בצוואתו הוא ביקש להיקבר בירושלים וכאמור לאחר הקמת המדינה בקשתו התמלאה. לא הרחק מקברו נתמנו גם הוריו, יעקב  וז'אנט הרצל ואחותו פאולינה. בספטמבר 2006 הועתקו מחו"ל ונקברו בסמוך לקברו גם עצמותיהם של בתו הבכורה פאולינה ובנו הנס. בתו השלישית של הרצל, טרודה, נספתה בשואה ומקום קבורה לא נודע.

כתב: שלמה צזנה.
יש לכם הערה? מעוניינים לערוך סיור במקום?
כתבו אי-מייל: shlomocesana@gmail.com או חייגו/שלחו סמס/ווצאפ: 054-6742065.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: